בעברית יש "לומר", "לספר" ו"לדבר". באנגלית יש ארבע מילים, וכל אחת מתנהגת קצת אחרת.
הפועל say מתמקד בתוכן — מה נאמר — ולא במי שאליו פונים. לרוב הוא בא ישירות אחרי המילים עצמן, או אחרי that.
אם רוצים לציין למי נאמר, מוסיפים to: She said hello to me. (היא אמרה לי שלום) — אבל אף פעם לא "say me".
הפועל tell כמעט תמיד דורש מושא ישיר — למי מספרים — מיד אחרי הפועל, בלי to.
יש כמה ביטויים קבועים שבהם tell בא בלי מושא: tell the truth, tell a lie, tell a story, tell the difference (להבחין).
הפועל speak מתאים לשפות, למצבים רשמיים, ולדיבור חד-כיווני (נאום, שיחה רשמית בטלפון).
הפועל talk הוא היומיומי יותר, לשיחה דו-כיוונית בין אנשים. בדרך כלל עם to או with, ועל נושא עם about.
| נכון | לא נכון |
|---|---|
| Tell me a story. | Say me a story. |
| She said yes. | She told yes. |
| I speak English. | I say English. |
| He told me the news. | He said me the news. |
| Let's talk about it. | Let's say about it. |
יש מושא ישיר (למי?) → tell. אין מושא, רק מה נאמר → say. שפה או מצב רשמי → speak. שיחה יומיומית → talk.
אנגלית צעד אחר צעד מתרגלת אותך עם משפטים אמיתיים — כך הבחירה בין say, tell, speak ו-talk נהיית אוטומטית. בעברית, חינם.
לתרגול חינם →יש מושא (למי?) → tell (tell me). אין מושא, רק מה נאמר → say (she said yes).
כן: say something to someone (She said hello to me). אבל בלי "to" אי אפשר — לא אומרים "say me".
כמעט זהות. speak מעט רשמית יותר ומתאימה לשפות (speak English), talk יומיומית יותר לשיחה (talk to a friend).
שתיהן נכונות. speak to נפוצה יותר בבריטית, speak with באמריקאית. אותו דבר עם talk to / talk with.
אחרי tell חייב לבוא מי שמולך: He told me he was late. אחרי say לא: He said he was late.
tell a joke. בדומה: tell a story (לספר סיפור) ו-tell the truth (לומר אמת) — צירופים קבועים עם tell.